בלוג ראשון: כל ילד והמאבק שלו

בלוג ראשון: כל ילד והמאבק שלו

עד גיל 12 הייתי ילדה חייכנית, שובבה, בטוחה בעצמה, תלמידה טובה ותמיד מוקפת חברות וחברים.

לא יודעת מה איתכם, שההורים שלי התגרשו התחלתי להיות שורדת.

עברו מאז עשר שנים, והזיכרון של הפרידה עצמה והתקופה שלאחריה עדיין חי אצלי.

אבא ואמא מבקשים מכולם להגיע לסלון, חמישה אחים שמתכוננים ליום הלימודים למחרת, שיעורי בית, לארגן מערכת בתיק, כל הדברים השגרתיים. אף אחד מאיתנו לא העלה על דעתו איזה שינוי עומד להתרחש, השגרה שלנו מאותו רגע נקטעה ונכפה עלינו לחיות חיים חדשים “אבא עובר לבית אחר” אמא ואבא בנפרד.
הלב נכנס פנימה חזק, הנשימה נעצרת ואפילו הטלוויזיה פתאום נראית מאיימת. הכל נראה מאיים.
נכנסתי לחדר שלי ולא הסכמתי לצאת ממנו. נסגרתי בפני כולם.

כמה שבועות התהלכתי ככה, עם תחושה זרה, עם תקווה שיקרה איזשהו נס והכל יחזור לקדמותו. התהלכתי בבית ספר עצובה עם תחושה רעה שאופפת אותי כל רגע, מונעת ממני להתרכז בחיים החברתיים שלי, בשיעורים.
התחלתי להתבודד, לא רציתי שאף אחד יתקרב, לא רציתי שאף אחד ידע.

החלו שמועות על מה שקורה בבית שלי במשפחה האישית הפרטית והחמה שלי. אנשים התחילו לדבר עלי גם שהייתי ממש לידם, אפילו שמועות על בגידה היו.
לאט לאט התרחקו ממני.
מתי שרק יכולתי העדפתי להיות לבד. הרגשתי שטוב לי ככה, שמגיע לי לחוות את זה.
המשפחה שלי מתפרקת, מיד הבנתי שהכל הולך להשתנות. התאבלתי על ארוחת שישי שכולם יחד, על האוהלים בכינרת, הגזייה של הטיולים של שבת, על שדות של עצי בננות שהייתי רואה עטופים בשקיות מבעד לחלון שכולנו שרים ברכב בדרך לאירוע בדרום.
הכל נחצה לשניים, הרגשתי שרק לבד בלי אף אחד אוכל להתאבל כראוי ולהשלים עם האובדן.
אז לא ידעתי שזה משהו שילך איתי לכל מקום שאליו אלך. לא ידעתי כמה היה עוזר לי ייעוץ אנושי וקרבה חמה.

הסיבה להיסגרות שלי, שאיבדתי כל כך הרבה בגללה היא שהעובדה שההורים שלי הם גרושים תמיד נתפש בעיני כמשהו חריג. כחולשה שלי, כהרגשה שאין לי גב מאחורי. לא סיפרתי לאף אחד, לא רציתי שאף אחד יתערב, התביישתי בזה.
רק אחרי הרבה שנים הבנתי שלהשאיר בלב לא משאיר אותי חזקה, ושלשתף מה עובר עלי ומה כואב לי זו לא חולשה, אלא התמודדות.
להגיד שלא הכל ורוד, וכואב, ורע.. כל אלו לא מילים גסות.

הפעם הראשונה שאני מדברת על כך באופן גלוי מעבר למחשבות שלי היא כאן.
לכן המטרה שלי היא להשמיע את הקול של כל הילדים שמתביישים לשתף או לא יודעים איך או למי לפנות !
לא ליפול להיסגרות והתבודדות. זה מוביל למשקעים פנימיים והרבה כאב.
אל תשאירו בלב, תתייעצו, תשמעו מניסיון של אחרים, תכתבו יומן אישי, תחפשו חום, תמצאו לפחות בן אדם אחד שאתם מרגישים בנח לספר לו- אמא, אבא, חברה אפשר אפילו להתקשר לקו חם ותספרו, תשתפו מה שעובר עליכם זה הכי חשוב להתמודדות שלכם. הקלה מדהימה תבוא מיד אחרי שתוציאו מה שיושב לכם עמוק בלב.

 

הכל מהבית, שירלי בכור.