מתוך ספרה של ד”ר יעל הרשקוביץ- “נפרדנו כך” (הוצאת רסלינג, 2019)

מתוך ספרה של ד”ר יעל הרשקוביץ- “נפרדנו כך” (הוצאת רסלינג, 2019)

הספר “נפרדנו כך” חוקר את התהליך המורכב שעוברים נשים וגברים, בדרך להחלטתם ליזום גירושין. הספר פותח צוהר לעולמם הפנימי והרגשי של נשים וגברים, הנמצאים בצומת החלטה בתנאי אי ודאות וסיכון.

חוויית האובדן

תהליך הגירושין מורכב, בין השאר, מתהליך של אבל על אובדן בן הזוג,

אשר היווה חלק משמעותי וחשוב בחייו של הפרט – אובדן של החיים המשותפים ושל הציפיות

והחלומות לעתיד משותף, של המסגרת המוכרת המעניקה ביטחון והגנה, של שייכות ומעמד

ושל הרגלים ופעילויות משותפות.

בתחילתו של התהליך חוו יוזמי הגירושין תחושות של פגיעה, זעזוע והלם, שהתערבבו בתחושות

כעס וזעם, עד כדי תחושות שנאה ונקם המלווים בכאב עמוק, בבדידות, בחוסר אמון ובריקנות,

ולעתים אף בבהלה מהלא נודע.

האובדן מופיע בסיפורים כחוויה דינמית ודומיננטית בהוויה של הקיום העצמי ובהיבטים הקשורים

לזהות המגדרית של המשתתפים. חוויה זו מוגדרת בתחילת התהליך במושגים של “אין” – מה שהיה

איננו עוד. בפרשנות רטרוספקטיבית חוויית האובדן באה לידי ביטוי במונחים של חיים ומוות, מבחינה

פיזית או רגשית.

כך סיפר נתי (שם בדוי) על הרגעים הקשים של הדיכאון שחווה, אשר גרם לו להרגיש על פי תהום:

“המוטיב לקבלת ההחלטה היה באמת כניסה לדיכאון ולדעתי, עוד פעם, אני לא פסיכיאטר, כן? אבל

את יכולה להגיד שזה… אבל הייתי לדעתי… הייתי בדיכאון. ]…[ הייתי הצל של עצמי, לא היה

לי חשק לכלום, רק לברוח בבוקר לעבודה, לחזור כמה שיותר מאוחר. ]…[ ומהר מאוד הבנתי שאם

אני ממשיך בצורה הזו, אני גומר את עצמי. נגד כמובן זה ה… את יודעת, הפחד הנורא… אוקיי, מה

יש אחר כך.”

הגירושין מעוררים רגשות של חרדה וזעם המתבטאים בצורך בנקמה, בתיקון העוולה, או בניסיון

לעקור את הכאב בכל דרך אפשרית. לעתים קיימת הגזמה בתיאור המציאות.

היבט נוסף של האובדן הוא אובדן הסטטוס של האדם הנשוי.

קליר רבין תארה את תהליך הגירושין כבניית זהות נפרדת מבן הזוג האחר. אובדן הסטטוס הזוגי

מוביל לבלבול, לחץ, חרדה, עצב, עייפות, טינה, כאב וסבל, ואף העדר תחושה של שלמות ה”אני”.

תהליכים אמוציונליים ורציונליים

חוקרים רבים הצביעו על נחיצותו של הרגש בניהול החלטות יעילות. לפי דניאל כהנמן,  אנשים

מתנהגים באופן לא רציונלי כאשר הם מנסים לקבל החלטות בסביבה של אי–ודאות.

מהראיונות עולה שתהליך קבלת ההחלטה אינו תהליך המתנהל בצורה לוגית ברורה, אלא מורכב

מחלקים רציונליים ואמוציונליים הפועלים בו–זמנית. התהליך מושווה להליכה בערפל, ניכרת תחושה

של עמימות ומתואר ערבוב של היגיון ואמוציות. קבלת החלטות בלתי–הפיכות כרוכה בתחושות של

פחד ורתיעה.

וונג טענה שההחלטה תחת מצב של סיכון ואי–ודאות נובעת מהעדר הלימה בין התגובות

האמוציונליות של הפרט לבין ההערכה הרציונלית שלו באשר לקושי שהוא חווה.

מתוך כך, הבחירה הסופית מהווה פשרה בין הרגשות הסותרים ובין ההעדפות הרציונליות.

מרים מביעה תחושות מעין אלה:

“וכאילו הפרידה גם בראש וגם באמת ברגש, זה לא שאני אהבתי אותו עד לפני שנה, אני לא אהבתי

אותו כבר הרבה לפני, אבל כאילו יש איזה תחושה שאתה עוד חי עם הבן אדם הזה, כאילו גם

בגירושים. ]…[ כאילו רק לפני שנה, משהו כזה, בעצם הרגשתי שאני זהו, כאילו, באמת נפרדתי.

כאילו אנחנו עכשיו… אז יש שלבים–שלבים”.

העדר ההלימה בין שני התהליכים והעדר הסנכרון ביניהם מתבטאים בפרקי הזמן השונים. מרים

תיארה את תהליך הפרידה באופן רציונלי ובאופן רגשי. לטענתה, הפרידה הרגשית נעשתה

מאוחר יותר מהפרידה הרציונלית.

המנעד הרגשי בתהליך קבלת ההחלטה להתגרש

אמביוולנטיות – האמביוולנטיות שזורה בחוויית המשתתפים ומופיעה אצל חלקם כמרכיב דומיננטי.

דוד תיאר את הרגשתו כאשר חווה את בגידתה של אשתו; הוא חש שהיה עליו להתיר את הזוגיות

עוד קודם לכן. הוא חשף את השיח האמביוולנטי שהתחולל בקרבו. מצד אחד, דוד תיאר את הקולות

הפנימיים שגרמו לו לפעול בצורה קיצונית כדי לשמר את הנישואין, אולם מצד שני הוא הבין שהוא  

מטיח את ראשו בקיר ושמערכת הנישואין שלו נידונה לכישלון.

חרדה ופחד – מהראיונות עולה שחרדה ופחד גרמו לדחיית ההחלטה להתגרש או להימנעות

מהחלטה. רגשות פחד וחרדה עלו מעצם הצורך לקבל את ההחלטה, לנוכח המחשבה של חרטה

בעתיד. תחושת הפחד בקרב יוזמי הגירושין נבעה משני גורמים: חשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים

ותחושה פנימית של חוסר שליטה. ככל שהגירוי החיצוני היה בלתי–צפוי וחזק יותר, הייתה תחושת

הפחד חזקה יותר ולעתים אף הגבילה את תפקודו של הפרט. כאשר מתברר שהתהליך אינו רציונלי

וכלים לוגיים אינם מתאימים למצב, ישנו חשש לקבל את ההחלטה ולבצע שינוי.

כעס – רגשות כעס הופנו בעיקר כלפי בני הזוג והממסד החברתי, ולעתים כלפי הילדים. הכעס בא

לידי ביטוי באופן ישיר או עקיף ובעוצמות שונות.

בדידות – מהראיונות עולה שהבדידות שחוו המשתתפים התפתחה לריחוק ולניכור מבן הזוג,

לסגירות ולעתים אף לדיכאון.

חסמים בתקשורת – ההיבט הרגשי והמיני בזוגיות הוא מרכיב משמעותי וחשוב בתקשורת הזוגית.

יוזמי הגירושין ביקשו תמיכה רגשית, אולם יחסי הזוגיות שלהם התאפיינו בתחושות של ריחוק,

שעמום וניכור – כתוצאה מהעדר תקשורת. מתוך כך התעצבה חוויה של בדידות ושחיקה בתחומים

רבים בחייהם. הם חוו עומס רגשי, אשר נבע מצרכים נפשיים שלא סופקו, וכי חסמים רגשיים אלו

שהתעצמו, נשזרו בחלקים רציונאליים של החוויה והכבידו על קבלת ההחלטה להתגרש.

ממדים רציונאליים בתהליך קבלת ההחלטה

מציאות של אי–ודאות וחוסר שליטה הולידה ניסיון לבנות סיפור הגיוני. יוזמי הגירושין התקשו לקבל

את האובדן הכרוך בפרידה והתקשו לראות את עצמם בעתיד כגרושים. מדבריהם של יוזמי הגירושין

עולים תהליכים דיאלקטיים, רציונליים ואמוציונליים בערבוביה, שגורמים לתהליך ההחלטה להיות

כאוטי. הרגשות שהעלו משתתפי המחקר התערבבו בתהליכים רציונליים של הטלת ספקות, בשימוש

במנגנוני הגנה ובבניית סיפור שיתאים למציאות המבלבלת והקונפליקטואלית.

ההחלטה להתגרש כסיכוי להזדמנות חדשה

במנעד התחושות והחוויות שחוו המשתתפים, לצד החרדה, הכעס, אי–הוודאות, הכאב והעצב, עלו

גם תחושות של התרוממות רוח, אופטימיות ושמחה לקראת ההזדמנויות החדשות והחופש, תקווה

לחיים חדשים וטובים יותר ותקווה לנוכח האפשרות לבנות זהות נפרדת ועצמאית.