שתי מברשות שיניים (מאת שחר)

שתי מברשות שיניים (מאת שחר)

“מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי שתי מברשות שיניים. אחת בבית של אמא, השנייה בתיק האפור שנועד לימי הביקור אצל אבא. העובדה הפשוטה הזו, הטכנית כביכול, מייצגת אולי יותר מהכל את הקושי בלהיות בת להורים גרושים- כל החיים שלך מחולקים לשני חלקים.

הוריי התגרשו כשהייתי בת חצי שנה, את התהליך או את מה שהוביל אליו אני לא זוכרת, אלא רק מתוך אינספור פעמים שאמא סיפרה לי אותו (באופן מאוד מכבד וללא הפרטים שיכלו להוביל לתחושות שליליות שלי כלפי אבא שלי).לאחר מספר שנים אמי התחתנה שוב ונולדו לה עוד שני ילדים- זו המשפחה איתה גדלתי- אמא, בעלה ושני אחיי. אבא שלי התחתן גם הוא בשנית ונולדו עוד ארבעה ילדים. לאחר נישואיו עברו להתגורר בנגב, שם הם חיים עד היום.בתקופה האחרונה רציתי לשתף את החוויה שלי עם הורים וילדים שחווים סיטואציה דומה, אולי הדברים ייתנו חומר למחשבה או יאפשרו “חלון” וגישה לתחושות שחוויתי כילדה ואני מניחה שילדים רבים יכולים להזדהות עמן.

ראשית- גירושין זה לא סוף העולם. כשהייתי ילדה אמי נתנה לי לקרוא ספר בשם זה וזו אכן התחושה המרכזית ביחס לזה. במהל החיים, לצערנו, משפחות חוות דברים קשים מאוד, אובדנים ומורכבויות שונות ואילו גירושין, לצד הכאב וחוויות הסוף והאובדן שבהם, יש בהם בעיניי גם ממד של המשכיות.יחד עם זאת, זהו כן מצב משנה חיים שמשפיע לאורך כל החיים- עצם היותי בת להורים גרושים הפך אותי לבוגרת יותר מבנות גילי, לטובה ולרעה. גם כאשר בגרתי, כבת זוג אני מושפעת מחוויה זו- יש לי יראת כבוד כלפי זוגיות, משפחה ובהמשך גם גידול ילדים ורצון עז מגיל צעיר מאוד לממש את החלקים האלו בחיי.

שנית- להורים יש משימה משותפת גם לאחר הגירושין שצריכה להיות אינטרס משותף של שניהם לראייתי- לגדל יחד את הילד בצורה מיטבית גם אם האהבה והזוגיות ביניהם כבר לא נוכחים. את הריבים והמלחמות נכון לעשות אחד מול השני ולא על חשבון או מול הילדים. אמי שמרה מאוד על כבודו של אבי, גם כאשר הוא פגע בי או אכזב אותי, הזכירה שוב ושוב שהוא אבא שלי והקשר עמו היה ועודנו חשוב לה מאוד- מתוך רצון שלי יהיה טוב. נכון שיוגדרו גבולות ברורים, במקרה שלי ההורים היו בקשר טכני בלבד על מזונות ותיאומים ומבחינתי זה עשה לי המון סדר ולא בלבל אותי באשר לטיב הקשר ביניהם.

באשר לשיח רגשי- שכמובן חשוב עם כל ילד, במצב כזה הוא חשוב פי כמה בעיניי. אמא שלי ואני שוחחנו אינסוף פעמים על כל רגש אפשרי, היה מקום לכל הרגשות ולכל הדמעות וניתנה לי המון אהבה. דברים עלולים להיות מאוד מועצמים אצל ילדים להורים גרושים. בת להורים גרושים רוצה להרגיש הכי חשובה, הכי מרכזית. גם בתהליך הגירושין, גם אחריו וגם כאשר ההורה מתחיל זוגיות חדשה, הרצון שלי תמיד היה להרגיש שאני במקום הראשון בכל סיטואציה. על הרבדים העמוקים בנושא זה ובכלל- עסקתי רבות בטיפולים פסיכולוגיים לאורך השנים. טיפול הוא קריטי בעיניי במצבים כאלו גם להורים וגם לילדים.

כפי שכתבתי, לגירושין יש לפעמים המשכיות, הבעל של אמי ידע היטב איך לעשות זאת ואצרף קטע שכתבתי לו לאחרונה ליום הולדתו ה-60 ומסביר זאת-‘חשבתי לעצמי הרבה פעמים מה נדרש מאדם כדי לקחת ילדה שאינה שלו ולגדל אותה, לחנך אותה, להיות אבא שלה ולוותר על הכותרת הזו- אבא- מתוך כבוד לאב הביולוגי? לדעתי- סבלנות רבה, צניעות, אהבה ומידה גדולה של חסד. ידיעה שלאישה שאיתך יש כבר מישהי שהיא מרכז עולמה ואתה מצטרף לעולם זה, לא יוצר אותו מאפס אלא מוסיף על הקיים ומשלים את מה שחסר. הבנה שבהתחלה אני אולי מגרשת אותך בחזרה לבית שלך אבל עם השנים אתה הופך גם לבית שלי. יכולת איפוק כשאני מסבירה לך שאתה לא אבא שלי ולא מחליט עליי ועם הזמן גאווה בהישגים שלי כי בפועל אתה אבא שלי יותר מכל אחד אחר. על כל אלו ועוד- תודה גדולה. לא תמיד יוצא לי לומר את זה אבל כשאני מדברת עליך עם אנשים אחרים אני חושבת שהלוואי וכל מי שהיה בסיטואציה שלך היה פועל כמוך. זה היה מקל על הרבה ילדים וילדות, על הרבה משפחות.’

גם על הצד השני, הפחות אידיאלי- שבו הקשר מורכב יותר, יש הרבה מה לכתוב. יחד עם זאת הייתי רוצה לסיים באופטימיות ולהזכיר שוב את ששת אחיי המדהימים, כולם חצאי אחים וכולם מרגישים לי אחים לגמרי, הקשר איתם חשוב לי באופן שהוא מעבר למילים.

תודתי הנצחית נתונה לאמא שלי, אשת סודי, שאף אחד לא לימד אותה איך להתגרש או להתחתן בשנית ועדיין עשתה את זה באופן הראוי, האנושי והרגיש ביותר בעיניי. “